ניסים גליקו, גמלאי צה”ל בן 76, יכול היה לשבת בבית בנחת. עם תעודת נכה, בשל בעיות ברגל, הוא בוודאי היה יכול לסמן “וי” ולומר: “עשיתי את שלי”. אבל אלו לא הערכים שהוא קיבל בצה”ל ומבית הוריו. ב-11 השנים האחרונות הוא מתרים עסק מקומי לטובת מתן חבילות מזון שבועיות לנזקקים ביישוב.
אולם בשבועות האחרונים עולים בגליקו הרהורי פרישה. אחרי עשרות שנים בקבע, ואחרי עשייה ציבורית עניפה ועשירה – קדנציה אחת בהנהלת המתנ”ס ברמת ישי וקדנציה אחת כחבר מועצה ויו”ר האופוזיציה ביישוב, בגינה גם זכה באות יקיר רמת ישי לשנת 2017 – פרויקט הדגל שלו, “יד לזולת”, נכנס להקפאה של חודש וכנראה יותר, והוא ככל הנראה על סף סגירה.
גליקו, נולד למשפחה באיטליה ב-1947, ועלה בגיל שנתיים לישראל ב-1949. המשפחה סבלה את אימי מלחמת העולם השניה באיטליה הפשיסטית, אבל למזלה של משפחתו היא לא הובלה למחנות ההשמדה הנאציים. חלק מסיפור משפחתו הוא נוהג לספר לקראת יום השואה בבתי ספר בהרצאה מרגשת.
אחד הסיפורים המעניינים הוא גירוש אב המשפחה מהבית במילאנו שבצפון איטליה למחנה עבודה בדרום איטליה, וההיתר שניתן מן הממשלה למשפחה של גליקו להשתכן בכפר סמוך למחנה העבודה – מה שהציל את חיי המשפחה, עם הכיבוש היחסית מוקדם של דרום איטליה על ידי בנות הברית.
“בני משפחה שנותרו במילאנו גורשו על ידי הנאצים למחנות השמדה, לאחר כיבוש צפון איטליה על כוחות גרמניה הנאצית”, מספר גליקו. לפני כמה שנים גליקו שם על זרועו קעקוע עם המספר שקיבל אחד מבני משפחתו במחנות ההשמדה, לזכרם של כל בני משפחתו המורחבת שנרצחו בשואה.
כמעט מיד עם היוולדו המשפחה הגיעה לרמת ישי, וניסים עוד זוכר מימי ילדותו את המעברה של היישוב. כעת, כשהיישוב תכף חוגג 100 שנה להיווסדו, גליקו מרשה לעצמו סוף סוף לנוח, ולהיזכר במה שהיה, בשיחה מרתקת עם עיתון “אינדקס העמק והגליל”.
גליקו, נשוי + 3 ילדים וסב ל-7 נכדים, תושב רמת ישי עוד מסוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, התגייס לצבא במאי 1965, ואחר כך שירת בקבע במשך 24 שנים עד שלהי שנות השמונים, לא מסתפק בלשבת בבית ולעשות לביתו.
“התגייסתי, ומיד אחרי הטירונות נשלחתי לקורס מ”כים כללי, אבל לא סיימתי אותו לגמרי בגלל בעיות אישיות. הגעתי לרמת דוד, למחלקת רכב, ואחר כך עברתי למחנה מעלול לא רחוק ממגדל העמק”, ניסים נזכר, “חתמתי קבע ושם גם הייתי במהלך מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור”.
לאחר תקופה מסויימת בקבע, הוא ביקש לעבור מחיל האוויר לחיל הירוק, ויצא לקורס נגדי משמעת. “הייתי רס”ר משמעת קשוח, תמיד מקפיד על קלה כבחמורה. פעם הגעתי לאתר נופש צבאי בעכו שבו היו חיילים פרועים שאך אחד לא הסתדר איתם, והדבר הראשון שראיתי היה שגם הסגל לא הקפיד על מדים מסודרים ועל ניקיון. קודם כל דרשתי משמעת מהצוות, ואחר כך גם הצלחתי לעשות סדר עם החיילים”.
אלפי חיילים עברו תחת ידיו של גליקו, בבסיסים רבים ברחבי הארץ. גליקו: “נהניתי מכל דקה של עבודה להיות חייל. לא רק בשביל ההורים שלי, אבא שלי ז”ל היה רואה מדים זה בשבילו כאילו אני סגן הרמטכ”ל… היום כולם מקטרים, אני נהניתי מכל שניה. אהבתי את החיילים, למרות הכח שהיה לי בידיים. הייתי רס”ר משמעת קשוח, אבל גם האבא הכי גדול בבסיס. כשהיינו צריכים לנסוע לבית של חייל שאמא שלו נרקומנית ואין לו מה לאכול, הייתי אומר למפקד המחנה ‘בוא’, והוא היה בא בלי שאלות.
גליקו גם מספר בגאווה על סיפורי ההצלחה שעברו תחת ידיהם. “שלושה חיילים שאני גידלתי מדרגת סמל, שניים מהם השתחררו בסוף בדרגת סגן אלוף ואחד בדרגת אלוף משנה. אני הוצאתי אותם לקורס קצינים בהמלצתי. אחד מהם היה ברדקיסט, כמעט הלך לכלא. הוצאתי אותו לקורס קצינים, והוא השתחרר אלוף משנה. נפגשנו אחרי שנים, התחבקנו והוא אמר לאשתי שבזכותי הוא נהיה קצין בכיר”.
ש: מה הסוד?
גליקו: “נתינה לאנשים, אבל משמעת ואהבת מולדת. השירות הצבאי שלי לימד אותי להיות פטריוט למדינה, לאהוב את המדינה ולשרת אותה. הערכים האלו גם מובילים אותי היום בנתינה לקהילה”.
לאחר שירותו הצבאי הוא השתלב בחברת שמירה וניקיון, לאחר שקצין שפגש באחד הבסיסים בו שירת הציע לו את העבודה. בשנות התשעים המאוחרות החברה התפרקה, וגליקו הלך גם לדרך עצמאית במספר עבודות, לרבות תיווך נדל”ן ועוד עיסוקים.
בעשור הראשון של שנות ה-2000 כיהן ניסים כממונה מטעם ראש המועצה המקומית רמת יש דאז, ניר חבקין, בהנהלת המתנ”ס. ב-2013 נבחר ניסים למועצה המקומית רמת ישי, בה כיהן קדנציה מלאה של חמש שנים כיו”ר האופוזיציה המקומית. בעת שכיהן במועצה נמשך גליקו באופן טבעי לענייני הרווחה.
גליקו כיהן בוועדת ההנחות בארנונה ויזם את הקמתה של וועדת הרווחה במועצה. “זה הכח הכי גדול, לעזור לאנשים. תמיד עמדתי מול גזבר המועצה ומצאנו דרכים להקל עוד על מבקשי הנחות, למרות שבתחילה המערכת רצתה לתת להם פחות”.
באותה התקופה החל גם פרויקט “יד לזולת” בניהולו, במסגרתו גליקו גייס תורם מקומי ומחלק בעזרת קבוצת מתנדבים מסורה חבילות מזון לנזקקים ביישוב. גליקו מסכם: “הנתינה זה הדבר הכי טוב שיש”.
במהלך השנים הוא התרים ביגוד, ריהוט וציוד ביתי וחילק אותו על בסיס דרישה מהשטח, תוך שהוא מתאם בין תורמים לבין נזקקים באופן ישיר. כיו”ר וועדת הרווחה במועצה הוא הצליח גם להביא למועצת רמת ישי אוהל, כיסאות ומיחם עבור אירועי שבעה בעת אבל על מי שנפטר, וכן תיאם בין מחלקת הרווחה ביישוב לבין נזקקים שלא קיבלו מענה מתאים.
ב-2018 גליקו בחר שלא להתמודד לקדנציה שניה במועצה, אולם דווקא הפסקת כהונתו פינתה עבורו יותר זמן לעסוק בענייני הרווחה הקרובים לליבו.
כך קרה שבכל ראש השנה, כולל זה האחרון שהיה קצת לפני פריצת מלחמת “חרבות ברזל” , מפעל הרווחה של גליקו הגיע לשיא חדש, כאשר הוא נהג לגייס למעלה מ-18 חבילות מהתורם הקבוע של חבילות המזון השבועיות, עוד חמש חבילות של תלמידי חטיבת הביניים, 13 חבילות של מזון חם וחמישה שוברים של 250 ₪ שכובדו בסופר “אחים דוד” ברמת ישי. בסך הכל, בכל ראש השנה וגם לפעמים בפסח חולקו בין 30 ל-40 חבילות מזון ועוד מספר שוברים לקניית מזון.
גליקו אמר אז ב-2019: “קודם כל אני רוצה להודות לכל התורמים היקרים, וגם לכל החברים שמסייעים לי בחלוקה עצמה, שהיא מאמץ גדול עבור כולנו. הם עצמם הציעו לתרום יותר, אבל העומס הרב שהיה לנו בחלוקה לא איפשר לקבל עוד חבילות. הניצוץ בעיניים של מקבלי המזון והשוברים – הוא הדלק שלי להמשיך את מה שהתחלתי כחבר מועצה. הלוואי שהערבות ההדדית וערכי הצדק החברתי יתגברו בשנה הקרובה על המחלוקות והקטנוניות של נבחרי הציבור”.
לאחרונה, בעודו מגיע באוקטובר הקרוב לגיל 77, בעיות הבריאות נותנות את אותותיהן אצל גליקו. העיסוק המתיש בארגון החבילות והקצאת מתנדבים לחלוקתן בכל יום שישי החל להיות מטלה כבדה מדי עבור ניסים.
בהודעת ווצאפ הן בקבוצות הווצאפ של מתנדבי “יד לזולת”, שחילקו החבילות על בסיס שבועי, כתב גליקו, בין השאר, על הקפאת הפרויקט “לפחות לחודש” בהובלתו: “ערב טוב משפחות יקרות. 11 שנים של אהבה ו’התנדבות’. פשוט מלאכים בלב ובנפש. מי כמוני המכיר את תורת ההתנדבות, רצון ענק אהבה ונתינה.
“תודה ענקית וחיבוק לכל אחד/ת. זכיתי להכיר להוקיר ולהתחבר לאנשים יקרים, יצאתם לדרך למען “הנתינה” לנזקקים. ‘חורף קיץ סתיו אביב, עוד שנה עברה’. מי ייתן וירבו כמותכם. תודה ענקית לכם ולמשפחותיכם”.
ש: למה הפסקת את הפרויקט?
גליקו: זה שילוב של כמה גורמים, אבל בסופו של דבר הגיל עושה את שלו. זה בכלל לא פשוט להרים ולנהל כזה פרויקט. המתנדבים הם הלב הפועם של הפרויקט ופניה היפות של רמת ישי. אין לי מילים שיתארו כמה אני רוצה להודות להם, כמו גם לתורם הנדיב שתרם את החבילות כל שבוע. ישבתי איתו השבוע במשך שעה והתרגשנו.
התגובות להודעתו של גליקו מפי המתנדבים לא איחרו לבוא. י’, אחד המתנדבים, כתב בקבוצת הווצאפ של הפרויקט: “איש יקר אתה גליקו, זכות גדולה להתנדב לצידך, מאחל לך בריאות ואושר והצלחה בכל”. י’, מתנדבת אחרת, הוסיפה: “ניסים היקר, אתה מסוג האנשים שתורמים מעצמם מכל הלב והנשמה … היתה לי הזכות לתת יד לשליחות משמעותית לצידך ובעיקר בימים שכאלה.
אמן ותזכה להתברך על המצווה המבורכת ותבורך בבריאות ואריכות ימים”.
גם פ’, מתנדב ותיק בפרויקט, כתב: “ניסים אתה הלב והנשמה והרוח הדואגת לכולם עבודת קודש בהתנדבות ומאהבה לא ברור מאליו! מפעל חיים… מאחל לך בריאות ואריכות ימים לצד משפחתך אוהבים אותך המון!”.
ד’, עוד מתנדב ותיק בפרויקט הוסיף: “ניסים גליקו, איש יקר, היה לי זכות להתנדב ביד לזולת אני מאחל לך המון בריאות אושר והרבה נחת מהילדים המשפחה לעוד הרבה שנים טובות תזכור שאנחנו תמיד פה בשביל לעזור, יישר כח איש יקר ניסים היקר!”.
ניסים לא מפסיק להתרגש מהתגובות. האם יש סיכוי שהפרויקט יחזור? גליקו לא שולל את האפשרות, אבל אומר: “הכל יכול להיות. אנחנו רואים איך במלחמה הזו עם ישראל חי ועוזר אחד לשני. עוד יכול להיות שנחזור בפורמט כזה או אחר. עם כל המצב הקשה של המלחמה שיש עכשיו, זה גם התרופה של כולנו: לתת לנזקקים, ולקבל את הסיפוק הגדול ביותר מהנתינה הזו”.
למרות האתגרים הרבים שהחיים זימנו למרי שרון קוגן, מילדות בשיכונים בבאר שבע, דרך אובדן אחיה אלמוג ז”ל בצבא ובן זוגה האהוב רון ז”ל, וחלה גם בפטירת הוריה בגיל צעיר יחסית – עד מסעה בשנה האחרונה לריפוי מסרטן השד אותו שיתפה באומץ בפייסבוק – היא עדיין מתעקשת לחייך ולפזר אופטימיות בכל מקום. קוגן: “יש שתי אופציות בחיים – סתם לחיות, או לחיות טוב. אני בחרתי לחיות טוב, ולעשות טוב”
ניסים גליקו (76) לאחר 11 שבהם הוביל את פרויקט “יד לזולת” במסגרתו התרים כל שבוע למעלה מ-10 חבילות מזון לנזקקים ברמת ישי ובחגים כפול מכך, הודיע על הפסקת הפרויקט. גליקו, שגם כיהן במשך השנים כחבר הנהלת המתנ”ס וכחבר המועצה המקומית ברמת ישי, ואף נבחר ליקיר היישוב לפני שש שנים ביום העצמאות, הודה לפעילי הפרויקט ולתורם המקומי הנדיב. גליקו: “נתינה זה הדבר הכי טוב שיש, אבל מסתבר שהגיל עושה את שלו”
יגאל שריקר, בן 55 מרמת ישי, היה איש קבע בחיל האוויר במשך 30 שנה, עד שנפצע במלחמת לבנון ה-2. כשהיה מאושפז, נכנס לחדרו ליצן רפואי אשר שינה את מסלול חייו. היום הוא מתנדב דרך עמותת “שמחת הלב”, שגם הכשירה אותו להיות ליצן רפואי, והוא מופיע בפני חולים וגם בבתי אבות. שליקר: “דווקא מהמקום שבו אני הייתי פצוע מהצבא, מרגש אותי לשמח חיילים. שתמיד נהיה בצד הנותן ולא המקבל”. ראיון רציני על ליצנות, צחוק מתוך כאב, הפעלת ילדים מעוטף עזה יומיים אחרי הטבח באוקטובר, וגם איך כל זה קשור לרובין וויליאמס ז”ל
על רקע האזעקות בשבוע האחרונות עקב ירי טילים לאיזור, נשמעו בקבוצות הווצאפ השונות טענות על אזעקות חלשות מדי. המועצה: “אנו קשובים לציבור ועומדים בקשר רציף עם פיקוד העורף בנושא”
הווטרינר ד”ר אבירם עזרא מרמת ישי מדווח על עלייה במקרי הבריחה והפגיעה של כלבים עקב האזעקות והבומים הרבים שהמצב מזמן. “מומלץ לא לשחרר אותם, ואפילו לקשור אותם, על מנת שלא יברחו”
תחילת הסוף של ניהול צהרוני רמת ישי בידי המתנ”ס? פיילוט של המועצה העביר צהרונים של אשכול גנים שלם, לרבות התשלומים עבורו, למועצה. כתוצאה מכך נאלצה הנהלת המתנ”ס לבצע עדכון תקציב, שיצר במקור גירעון של כ-600 אלף שקלים בתקציב, אולם שימוש בעודפי תקציב מן השנה שעברה הוריד את הגירעון, שתורגם לקיצוץ בהחלטת ההנהלה. חבר ההנהלה גיא זקס: “הרבה שנים אני לא זוכר קיצוץ תקציבי כזה במתנ”ס, זה אות לא מבשר טובות”. המועצה: “אין שום קשר לפיילוט הצהרונים”. המתנ”ס בחר שלא להגיב לדברים
חבר המועצה ויקיר רמת ישי לשעבר, בן 76, חוזר לחלק מזון באמצעות מתנדבי פרויקט “יד לזולת” שהקים, בכל שבוע באמצעות תורם מקומי. המדובר בשמונה חבילות מזון שבועיות לנזקקים, שהודו לו מאוד על חידוש הפעילות לאחר שלפני כחודש הקפיא את הפרויקט ושקל את ביטולו לאחר 11 שנות פעילות. גליקו לא חוסך ביקורת מהנבחרים החדשים ביישוב: “לפני הבחירות ידעו להבטיח שיסייעו ויגיעו, היום אף אחד לא עונה לטלפונים יותר. מאכזב”
על התפקיד התמודד גם חבר ההנהלה החדש-ישן, חבר המועצה לשעבר גיא זקס, אולם מינויי הקואליציה מטעם המועצה הכריעו את הכף, לרבות סגן ראש המועצה מפודה שהצביע בעד גיסו לתפקיד הבכיר. הקואליציה סירבה למנות את זקס אפילו לחבר מן המניין בוועדת הכספים והמכרזים. זקס: “מאכזב לראות שהפוליטיקה הישנה של מינוי מקורבים נמשכת במלוא עוזה למרות חילופי השלטון ביישוב”. הולצר, מפודה וצרור סירבו להגיב
